ברוט רבקה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

החלטה

לפניי בקשה מטעם התובעת, להורות על בדיקתה החוזרת על ידי המומחים שמונה על ידי בית המשפט.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1.התובענה דנן הוגשה בגין שתי תאונות דרכים בהן הייתה התובעת מעורבת. האחת מיום 1.1.96 (להלן:"התאונה הראשונה") והשנית מיום 22.6.06 (להלן: "התאונה השניה").

2. עובר להגשת התובענה דנן, הגישה התובעת תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לביהמ"ש השלום בפ"ת בת.א 2909/96. התביעה נמחקה במהלך שמיעת ההוכחות ולאחר חקירת אחד המומחים אשר מעדותו עלה כי יש צורך בבדיקה חוזרת של התובעת. בדיקה זו לא התקיימה לאור מעורבותה של התובעת בתאונת הדרכים השניה.

3. בעקבות התאונה הראשונה מונו ע"י ביהמ"ש השלום בפ"ת שלושה מומחים אשר העריכו את נכותה הצמיתה של התובעת כדלקמן:

ד"ר קליר- אורטופד - בחוות דעתו מיום 9.4.98, העריך את נכותה בשיעור 5%.

ד"ר אשכנזי- נוירוכירורג - בחוות דעתו מיום 27.8.01 העריך את נכותה בשיעור 8%.

פרופ' נוי- פסיכיאטר – בחוות דעתו מיום 18.1.00, העריך את נכותה בשיעור 5%.

4. התאונה הראשונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית לעררים של המל"ל קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור 32% מתוכה 15% בתחום האורטופדי ו-20% בתחום הפסיכיאטרי.

5. בעקבות התאונה השנייה אשר הוכרה אף היא כתאונת עבודה ע"י המל"ל, קבעה וועדה רפואית לעררים נכות צמיתה בשיעור 5% בתחום האורטופדי וכן נכות צמיתה בשיעור 25% בתחום הפסיכיאטרי כאשר 5% מתוכם יוחסו לתאונה השנייה.

קביעת המל"ל ביחס לתאונה השניה הנה קביעה על פי דין המחייבת לעניין שיעור הנכות בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ועל כן תאונה זו אינה במחלוקת לעניין הבקשה שבפני.

6. המבקשת הגישה בקשה במסגרתה ביקשה להורות על בדיקתה החוזרת ע"י המומחים, התובעת סבורה כי נוכח הפער בין שיעור הנכויות אשר נקבעו ע"י המומחים מטעם ביהמ"ש לעומת אלו שנקבעו במוסד לביטוח לאומי, ונוכח העובדה כי חלפו כ-10 שנים מאז בדיקתה ע"י המומחים מטעם ביהמ"ש ולמעלה מ-14 שנים מיום אירוע התאונה הראשונה, הרי שיש מקום כי התובעת תיבדק פעם נוספת ע"י המומחים.

7.בדיון שהתקיים ביום 22.2.10 הוסיפה ב"כ התובעת וטענה כי ד"ר אשכנזי ציין בעדותו בביהמ"ש השלום בפ"ת ביום 13.12.06 כי יש צורך בבדיקה חוזרת של התובעת כדי לקבוע אם חלה החמרה, וזאת בעקבות עיון במסמכים שהוצגו לו במהלך חקירתו.

8. הנתבעים מתנגדים לבקשה, מאחר וסבורים הם כי אין מחלוקת בין מומחים רפואיים מהווה עילה להורות על בדיקה מחודשת של התובעת. לטענתם, התובעת אינה "משלימה" עם קביעות המומחים ועל כן מנסה היא לעשות מקצה שיפורים. הנתבעים הפנו למספר פסקי דין בהם נקבע כי מעת שהחלה שמיעת הראיות, חוות הדעת שהוגשו לתיק מחייבות הן.

דיון והכרעה

9.קיומו של פער בין קביעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט לבין קביעת הועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי, אינו מהווה כשלעצמו, עילה מספקת להורות על בדיקה מחודשת של נפגע על ידי המומחה שמונה על ידי בית המשפט. ההלכה היא שבית המשפט יאפשר בדיקה חוזרת על-ידי מומחים אותם מינה במקרים חריגים, יוצאים מהכלל, כאשר חלה התפתחות של ממש במצבו הרפואי של התובע, (ראה רע"א 3906/95 אמר נ' הדר חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מט (3) 303 ו בת"א 2283/98 (י-ם) זיאד נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ.

עם זאת, במקרה דנן אין להתעלם מהעובדה כי הפער בין קביעת המוסד לביטוח לאומי לבין קביעתו של המומחה בעניינה של המבקשת הינו משמעותי ביותר (בתחום האורטופדי פי שלושה ובתחום הפסיכיאטרי פי ארבעה) ופער בשיעור זה מהווה סיבה מספקת לצורך בדיקתה החוזרת של המבקשת בתחומים אלו.

לענין זה נקבע בבר"ע (מחוזי ת"א) 15152/95 פרשטמן נ' הדר כי:

"כששני גורמים אובייקטיבים קובעים נכויות ששתיהן ספציפיות לארוע נשוא התביעה, והפער ביניהן משמעותי, יש להותיר לשופט שיקול דעת להתיר בדיקה נוספת או לאסור אותה בהתאם לנסיבות שבפניו, ובלבד שאין בכך סתירה לחוק. כך הוא בין אם קביעת המל"ל הקטינה את הנכות או הגדילה אותה. כלומר, פער בין קביעות, כשלעצמו, יכול שיהווה סיבה מספיקה להורות על בדיקה נוספת, כשמדובר בגורמי בדיקה אובייקטיבים." (ההדגשה שלי-א.ד.ג)